יום שלישי, 28 בפברואר 2017

יצאתי לכנס השנתי באסכולי פיצ'נו שבאיטליה – "שואה וסולידריות"

ההתרגשות גדולה, הנה יצרנו יחד, צוות גדול של אנשים וביניהם פרופסור מצוקי, פרנצ'סקו לוטורו, גלוריה ופייטרו פטרלי, אמנון ואנוכי מסורת.
מכאן ומשם אנחנו גאים בה, גאים ברב שיח שנוצר, בתהודה, בשיתוף הפעולה וביכולת לדבר על הכל, תוך כדי שכל הזמן לומדים אחד על השני.
בדרך מרומא לאסכולי השמים נצבעו בכחול, השמש ניצחה את החורף ואמנון חזר לדבר איטלקית ללא הפסקה...
בשולי הדרך ראינו את תוצאות רעידות האדמה האחרונות. עיירות שלמות שנהרסו, שרידים של כפרים שבשנה שעברה עיטרו בשלל עצי הזית שלהם את הדרך לאסכולי.
את מקומן של העיירות והכפרים תפסו שופלים ושטחים שלמים של בנייה קלה כפתרון מהיר לכל אותם אלה שנותרו ללא קורת גג.

אין ספק שכוחות הטבע אחראים כאן על סדר היום - מעל הריסות הכפרים זורחים בלבן, במלוא הדרם הרי האפנינים ומנצחת על התזמורת הזו היא פסגת הגראן סאסו.
מזמן לא ראיתי חגיגה כזו של צבעים, כשלכל צבע סיפור משלו - בעמק פוגשים את השופלים והאדמה השחורה, על מדרונות ההרים מפשירים גזעי העצים הערומים מהחורף הקר ועל הפסגות הכל לבן לבן, נושק לשמים הכחולים.

אין ספק, בתוך כל ההוד הזה אי אפשר שלא לחוש את פלא הבריאה והאדם שבתוכה.