איך הכרתי את פרנצ'סקו לוטורו?

בקיץ האחרון הוצאתי יחד עם ד"ר אמנון שמושקוביץ שני סיורים לימודיים מרומא דרומה.

במהלך הסיור נפגשנו עם אנשים מקומיים, כל אחד מרתק בתחומו, שאפשרו לנו להתקרב ולהכיר את הפנים השונות של איטליה ואת הסיפור היהודי השזור בתולדותיה.

כך הכרנו את פרנצ'סקו לוטורו.

פרנצ'סקו, כיום בן 52, כבר בהיותו בן 15 הרגיש שהוא שונה, אחר. אולי הוא בכלל יהודי.

כששאלתי את פרנצ'סקו ממה זה נבע קשה היה לו לשים את האצבע על אירוע מיוחד שהוביל אותו להכרה הזו ואמר 'זה משהו שסיפרה לי הנשמה שלי'. פרצ'סקו הוסיף, שכששיתף את חברו במחשבותיו גילה שגם הוא חושד ששורשיו יהודיים. כך החלה להיווצר קבוצה קטנה של נערים הנמצאים בתהליך התבגרותם, החובקת סוד גדול.

את ההורים הם לא שיתפו.

משבגר פרנצ'סקו הוא גילה כי סב סבו אכן היה יהודי אדוק- היהודי האחרון במשפחה. בנו בחר להתנצר ומאז כולם גדלו והתחנכו כקאתולים.

פרנצ'סקו בחר לחזור לשורשיו, עבר גיור, נשא אישה שגם היא מצאצאי האנוסים.

מלבד סיפורו האישי הנוגע ללב, פרנצ'סקו הוא איש יוצא דופן בתחום עיסוקו.

פרנצ'סקו מוסיקולוג במקצועו שמשנת 1989 חוקר את המוסיקה שנוצרה, נכתבה והושרה במחנות הריכוז ובגטאות. 'המוסיקה היא חלון לנשמת האדם, יש בכוחה לאפשר לנו לחדור אל נבכי נפשם של אסירים שהתמודדו יומיום עם המוות', הוא אומר.

פרנצ'סקו הגיע לישראל לרגל יום השואה הבין לאומי על מנת לנצח על התזמורת הקאמרית בטקס החגיגי.

לראשונה, תנגן התזמורות יצירות עלומות שנכתבו במרתפים, בעליות הגג, על פיסות של נייר טואלט, ועל קרעי דפים בתקופת השואה. חלקן נקברו בחשאי ונמצאו לאחר המלחמה, הרוב ככל הנראה אבד וחלקם מעולם לא נכתבו, אלא רק נלמדו ושוננו על ידי הקורבנות שנשבעו שאם ישרדו, תשרוד גם היצירה שהיא יד זיכרון.

פרנצ'סקו נוסע בכל העולם ומחפש את היצירות האבודות. הוא אסף כבר אלפי קטעים ויחד איתם אלפי מסמכים וסיפורים אישיים. הוא היחיד בעולם שעורך מחקר בסדר גודל שכזה- מחקר חובק עולם.

כרגע עושים עליו סרט שיתורגם לשפות רבות ויצא לאקרנים באפריל הקרוב. הוא מרואיין ברשתות טלוויזיה ומרצה באוניברסיטאות שונות על ממצאיו כשהוא מלווה הכל בנגינה.

איש צנוע מיוחד.

השבוע נפגשנו אמנון ואני עם פרנצ'סקו. הפגישה הייתה מרתקת ושוחחנו במשך שעות על יהדות, על מוסיקה ועל עבודתו, בה הוא רואה שליחות.

בעוד שבועיים ניפגש באיטליה לרגל כנס שד"ר אמנון שמושקוביץ ואני בנינו. הכנס יעסוק בשואה וסולידריות וישתתפו בו נציגים ממחלקת החינוך והתקשורת בוותיקן, נציגים מהאוניברסיטאות, ראשי ערים ועוד. בכנס פרנצ'סקו יציג חלק ממצאיו .

בשנה הבאה שנינו מתכננים להרים ערב משותף בארץ בו ינגן פרנצ'סקו חלק מהיצירות ואני אספר את הסיפורים מאחוריהם. מבטיחה לשתף בהמשך.

בסיוריי בדרום אנחנו נפגשים עם צאצאי האנוסים ומעניין לראות איך כל אחד מהם תווה את דרכו המיוחדת לעולם היהודי...

אור בקצה המגף

עם שחרור דרום איטליה על ידי בעלות הברית, בעוד בצפון אירופה ובמזרחה רועמים התותחים ומאות אלפי יהודים מגורשים אל מחנות ההשמדה, נפגשו ראשוני הניצולים עם אנשי הבריגדה.

לראשונה פגשו אנשי הבריגדה היהודית את הסיפור האישי של הניצול, הבינו את היקף ההשמדה.

לראשונה פגש הניצול את החייל העברי שהביא עימו גם ד"ש מארץ ישראל.

עם כניעתה של גרמניה החלו לזרום אלפי שורדים לאיטליה ובתוך שלושה חודשים הגיע מספרם ל-15.000 וביניהם פרטיזנים, יוצאי תנועות נוער, יתומי מלחמה ומשוחררי מחנות המסתתרים במנזרים. לכל אחד מהם הסיפור האישי שלו.

על אדמת דרום איטליה קמו מחנות עקורים, שהפכו לתחנה מרכזית בדרך לארץ המובטחת. במחנות האלה החלו לבעור ניצוצות ראשונים של חיים, אהבה, הבראה ותקווה.

בעזרת אנשי הבריגדה, שליחי התנועות שהגיעו מהארץ והמוסד לעליה ב' ובעזרת נחישותם של השורדים להתחיל חיים חדשים קמו במחנות בתי ילדים, נוצרה תרבות, החלו ללמוד מקצועות נדרשים, התחתנו והביאו לעולם תינוקות חדשים – גרעין הנביטה של העם המתחדש.

מחנות עקורים אלה לא היו קמים ללא איטלקים טובים שפתחו את ביתם ושאפשרו את הכנסת האורחים בעיירותיהם.

השורדים עצמם אגרו שם כוחות ראשונים, החלו במקום ההוא על גדותיהם של חופי דרום איטליה בתהליך של שיקום, תוך שכולם נושאים עיניהם אל הים ושואלים: "מתי יגיע תורנו לעלות".

זהו סיפור אישי של כל אחד מהם, זהו סיפור של עם, זהו סיפור של תקופה מופלאה בתולדות הישוב היהודי בארץ

על כל אלה ועוד אספר לכם ביום שישי ה – 29.1 בשעה 10.00 בבוקר באולם מזרע.

שעת סיום משוערת: 12.00.

בתום הרצאה של שעה נצפה בסרט מעניין, מרגש המלמד משהו על עוצמה נחישות וטוב לב.

שם הסרט: האור בקצה המגף.

הבמאית: יעל קציר

הסרט באורך של כשעה.

מזמינה לשמוע ולראות!