יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

דרומה מרומא - מערות הסאסי

ביקרנו אתמול במערות הסאסי. 
השקפנו ממרום הגבעה  על החיים לפני מאות שנים, כשאנשי מטרה התנחלו במערות, שהפכו להם לבית.
עם השנים שינתה המערה פניה, הותאמה לצרכים המשתנים, והיום, כשפוסעים במורד ההר, בשבילים הפתלתלים של הסאסי, נדמה ואתה נוגע בחיים שהיו.
המראה מדהים, השקיעה עוד רגע פורשת כנפיה וצובעת הכל בזהב, בשיתוף האורות שנדלקים אט אט.
קסום ...



יום שבת, 9 בספטמבר 2017

דרומה מרומא - מחוז פוליה

מחוז פוליה הפך לאחרונה לאטרקציה של הדרום. אנשים לבביים, מטעי זיתים, כרמים, ים שמיים ופסטות.
כולם אוכלים פסטות. פעם היא נקראת מקרוני, פעם פסטה, לעיתים סתם איטריות, אורקייטה, חונקת הכמרים ומה לא...
כל המדינה אוכלת פסטה.
היום נדדנו מחוף פוליניאנו אמארה ישר אל נפלאות הברוק של לצ'ה וריקוד הטרנטלה בניחוח דרומי.
סלסולי הברוק מתמזגים עם סילסולי רקדנית הטרנטלה המסלסלת את גופה בגמישות מטורפת.
הכל מסולסל - הברוק, הטרנטלה והפסטה.
אנטונלה השפית קיבלה אותנו כרגיל באהבה ובזרועות פתוחות.
בתיאבון!



יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

דרומה מרומא - לאורך הים האדריאטי



עזבנו את אסכולי והדרמנו למחוז פוליה העטור בעצי זית, גפנים ושדות, שדות של חצבים.
ממזרח לנו משתרע במלוא הדרו הים האדריאטי בצבעי כחול עמוק ומצד מערב נישאים הרי האפנינים.
אנשים פשוטים, חקלאים ברובם, שלפרנסתם מייצרים משמן הזית את כל מה שאפשר - שמפו, קרמים, ממרחים ומה לא.

בסן ניקנדרו פגשנו את לוצ'יה ליאונה. לוצ'יה, היא אחת מ 33 נשים ו 7 גברים החיים בכפר הקטן הזה כיהודים. בשנות ה 30 דונאטו מדוצ'יו, איש הכפר, גילה בחלומו את אלוהי היהודים, וקבוצת אנשי המקום נשבתה ברעיונותיו. הם גיירו את עצמם ובשנת 48' רובם הגדול עלה לארץ. 
נשות הכפר המשיכו בחייהן כיהודיות, וזאת למרות שרובן נשואות לקאתולים.
לב רחב יש ללוצ'יה שמהבוקר התכוננה לבואנו, אפתה ורקחה ממעשה ידיה עוגות לתפארה במראה ובטעם.
נפגשנו בבית הכנסת הקטן והאינטימי, אפילו מניין אין בו, אבל יש אנשים חמימים, מאמינים, שהחליטו להיות יהודים. את יהדותם הם מנווטים בהתאם לתנאי המקום ולחברה בה הם חיים.

ושוב נוסעים לאורך החוף ונכנסים בשביליה הצרים של העיר טראני.
כאן באנו לקלף שכבות רבות של שנים כדי לגלות בתי כנסת, שהפכו לכנסיות, מצבות יהודיות שנעקרו ושובצו בקירות הבתים. יחד עם אנדריאה מוזלי, מצאצאי האנוסים, פסענו בשביליה העתיקים של העיר, ברחובות הצרים צרים, בהם גרו יהודים. רחובות שלמים מלאים ביהודים.
ואז בא הגרוש הגדול של המאה ה 16. התרוקנה טראני מיהודיה. הפעם לתמיד. הרחובות היום ריקים, שותקים...





יום שני, 4 בספטמבר 2017

"דרומה מרומא" - ממשיכים

מזג האוויר משובח ומאיר לנו פנים.
הראות נפלאה ואנחנו נמצאים בין ההר ובין המים.
מראה הדרך מרהיב, קונצרט נפלא והרמוני ששר שירת הלל לטבע במלוא הדרו.
הירוק משתלב עם גב ההר החשוף, עם הכחול של הים וגגותיהם האדומים של הכפרים והערים.
לאורך כל הדרך מלווה אותנו רכס האפנינים, אכן כמו נוצת קולמוס.
הרכס מתנשא לגובה של כמעט 3000 מטר ופסגתו הגבוהה מושלגת כל השנה.
מדי פעם אנחנו צוללים עם האוטובוס של ג'ובני לתוך אחת מהמנהרות הרבות החצובות בסלע, גומעים כמה קילומטר בתוך ההר ושוב יוצאים החוצה אל היופי המיוחד. לפתע נגלה הים האדריאטי במלוא הדרו.
כחול, כחול עמוק, ממש כדברי שיר האהבה של דומניקו מודוניו: "וולרה" (לעוף).





גחליליות בדרום איטליה

גחליליות בדרום איטליה

הבוקר טסנו לאחור במנהרת הזמן והגענו כעבור שעתיים למאה החמישית לספירה.
האימפריה הרומאית זה עתה קרסה. שבטים גרמנים פלשו לתוכה ובתוכה פושה אלימות, ביזה ושחיתות.
אובדן דרך.
פגשנו את בנדיקטוס מנורסיה שהגיע "מעט לפנינו" לחפש תשובות.
400 שנה שהעולם הפגני אימץ את הנצרות ובכל זאת השחיתות לא פסקה, האלימות, העליבות ובאופק אין תקוה.
כאן במערות סוביאקו הוא מצא את הסוד הגדול לשינוי פני החברה.
בתוך כל היופי הזה, יער העצים, הפריחות, המים הזורמים בעמק והשמש המאירה מעל... ממש כאן הוא פורש להתבודדות וחשיבה, פורש ומחבר את 71 עיקרי תורתו המטיפים לצניעות, אהבה, יושרה ואמונה חזקה באלוהים.
רף גבוה הציב בנדיקטוס, רבים עזבוהו, אך הוא את חותמו השאיר על קירות המערה, באבני המקום הלקוחות מהוילה של הקיסר נירון, מציורי קיר מרהיבים המשופעים במוטיבים יהודיים מהברית הישנה.
בראש המנזר עומד חבר טוב שלי... דום מאוריציו, כבר כמה שנים אמנון ואני בקשר איתן.
שורשיו, הוא טוען, הם יהודיים... הנצרות נשענת על ערכי היהדות, מעריכה אותה כאח גדול, כמצפן.
הביקורים שלנו מרגשים אותו.
הכנסייה שינתה פניה, שואפת לדיאלוג, לפיוס.
אני מלא ההערכה אליכם כעם וכאומה. הוא מתפנה רק בשבילנו.
דום מאוריציו אוצר בתוכו ידע נדיר. זכינו.
אנחנו הולכים אחרי גלימתו המתנפנפת ובתוך צעדים ספורים מדלגים אלף שנה לפנים ולאחור ולכל מקום אליו אנו פונים, עוקב אחרינו ראשו של הקדוש מתיאוס... מביט בנו ככה מלמעלה.
איך ציירו כך? 
אנחנו מנסים להיכנס לנעלי התקופה, לחשוף את השכבות ולחבר את הספור ההיסטורי אלינו.
יצאנו ממנהרת הזמן היישר אל הנוף הפראי, אל דרכיה הצרות של העיר סוביאקו ואל ארוחת הצהרים...












יום שישי, 1 בספטמבר 2017

פולין אוגוסט 2017

אנחנו בדרכנו לאגמים המאזוריים. 
נוסעים בדרך פתלתלה, בין עיירות וכפרי נופש.
הכל שקט, שלו ובטוח.
ערוץ החיים הטובים.
קשה לדמיין איך לפני 70 שנה בינות היופי הזה שכן כל כך הרבה רוע.
אנחנו אחרי תשעה ימי סיור... בין היתר באושוויץ, טרבלינקה, מיידנק...
ועכשיו לפנינו כל הנוף המשכר הזה.
קשה שלא לתהות...
משהו השתנה?
יכול לקרות שוב?
מה למד העולם על הפוליטיקה והאדם?
נוסעים ובין הירוק של העץ, תכול השמיים וצבעי הפריחה, השאלות מנקרות.
בקבוצתנו יש דשה שעלתה מסלובקיה וזושא מפולין ואמא של יהודית שהייתה בטרנסניסטריה ומשפחתה של שרה מורשה ושרקי שביקרה במיכאלובה וילובקה כי שם שורשיה.
וכל אחד משתף בשורשיו והשורשים משתרגים האחד בשני - בינינו לבין עצמנו ובין שתי המדינות.
חוויה טעונה, מרתקת, מרגשת.



יום ראשון, 25 ביוני 2017

סיור שני למוסקבה וסנט פטרבורג יצא לדרך

"כמה יפה פורח הלילך..." והאשוח התכול והאורטנזות.
מוסקבה פורחת, כמו מריחה מתערובת בשמים משובחת וכרגיל בינות הפרחים זוהרים כיפות הבניינים בצבעי 24 קראט.

בכל רגע מוסיפים כאן דעת המוגשת לתייר בטוב טעם ואסתטיקה.

שלל צבעים, צלילים, תמונות וקולות.
 יצאנו לראות במוסקבה שואו אדיר כמו שרק הרוסים יודעים להרים. שפע של להטוטים, קולות משובחים, תלבושות וחוטי זהב...
אנחנו עושים כיף חיים!

ביקור בבית הכנסת במוסקבה מזמן מפגש נפלא ומלא הומור עם מנהל בית הכנסת, אלכסנדר וולפוביץ'. עם עם מבט חם, חיוך רחב ועיניים מלאות שחוק.

משפחתו שיצאה מתחום המושב באוקראינה, התרחקה מהדת וניהלה במוסקבה אורח חיים חילוני לגמרי. הוא נהג בשנות החמישים, כנער, לפקוד את הרחוב המוביל לבית הכנסת. לקראת חגים ושבתות התגודדו מאות צעירים עם שורשים יהודיים ברחוב, סמוך לבית הכנסת, כחלק ממחאה של צעירים כנגד האיסור של המשטר הסובייטי, לשמירת הדת היהודית.
הוריו כעסו עלי מאד. רק אנשים פרמיטיבים הולכים לבית כנסת. אמא שלו ירדה לחייו כל השנה עם זה. רק ביום כיפור ירדה ממנו ונכנסה בעצמה לבית כנסת להתפלל לעילוי נשמתה של משפחתה שנרצחה בשואה.   
ועוד... 
מספרים שבתקופה הסובייטית היו הרבה בתי כנסת במוסקבה, אך היו עלובים, עניים ומוזנחים מאד.
יום אחד הגיעה משלחת רשמית לביקור וראשי הקהילה היהודית עברו איתם מבית כנסת אחד לשני.
כל בית כנסת היה עלוב יותר מקודמו.
נכנסה המשלחת לאחרון בתי הכנסת והנה הוא יפיפה מטופח נקי ומלא אוצרות.
שאלו:
"של מי בית הכנסת הזה"?
ענה להם המארח: "של הגנבים"
 
נוף, שמים ושפע של מים
 אנחנו בס. פטרבורג- מבלים, לומדים ונהנים מנפלאות העיר.